<h1>תוספות רבינו פרץ — נדרים</h1>
<h2>דף כא.</h2>
[נדרים מ"ו ע"א] אין לו תפיסת יד מותר, מכאן הורה ר"ת שהמשכיר בית לחבירו אין יכול להקדישה אם אין לו תפיסת יד, וכן משמ' בפר' אע"פ [כתובות נ"ט ע"ב] ולקמ' [פ"ו ע"א] שדה זו שמשכנתי לכשאפדינה תיקדש דקדש', משמ' דווק' כשאפדנה, וק' דאמ' בערכין פר' האומ' משקלי [כ"א ע"א] המשכיר בית לחבירו והקדישה, הדר בה מעלה שכר להקדש, ופרי' והיכי דייר בה והא במעילה קאי, אלמ' דלאחר שהשכיר יכול להקדיש. וי"ל יכול להקדיש מה שהבית שוה יותר על דמי השכירות, מ"מ הדר בו מעל, דחלק השוכר והקדש מעורבין יחד, והא דנק' לכשאפדינה לפי שרוצה להקדיש הכל. והא דקאמ' הכא אין בה תפיסת יד מותר, לפי שאין בדעתו על מה שהשכיר ונסתלק ממנו, כיון שאין עתה בידו, ובשעת הנדר לא נתכוון לאוסרו אם אין לו תפיסת יד, אבל אם בפי' אסר לו, אפי' הבית שהשכיר כבר אסור לו ליכנס. א"נ י"ל בהקדש ממש חל, כההיא דערכין, אבל הכא בקונם בעלמ', ואלמוה רבנן לשיעבודי' לשוכר כדאמ' [כתובות ע' ע"א] וכיון דמשעבד לה היכי מצי מדיר לה, וההיא דפר' אע"פ איירי בב"ח, וקדושת דמים לא מפקע מידי שיעבוד, כדאמ' [ערכין כ"ג ע"ב] מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים, והך דפר' אע"פ במשכון, ואם לא יפדנה לא תחזור לעולם, אבל שכירות הדרא ולכן המשכיר יכול להקדיש, ובירושלמי [פסחים פ"ד ה"ט] מחלק בין הקדים שכרו ללא הקדים, דבהקדים שכרו אינו ברשו' המשכיר, ותימ' דשכירות קרקע ניקנה בכסף שטר וחזקה, וזוזי הוא דמסיק ביה, למה תלוי בהקדמה עכ"ל האשרי ומקצ' משיט' מהר"ף. כת' בהג' במיימוני פ"ו דהילכו' נדרים [א] וצ"ע בתו' פר' הפרה בבב' קמ', והור' רבי' שמשון, על קהל שהיה להם תיבה של מעשר, ואסר אחד מהם חלקו, והתיר להם עכ"ל.
<h2>דף כג:</h2>
[נדרים מ"ו ע"א] אין לו תפיסת יד מותר, מכאן הורה ר"ת שהמשכיר בית לחבירו אין יכול להקדישה אם אין לו תפיסת יד, וכן משמ' בפר' אע"פ [כתובות נ"ט ע"ב] ולקמ' [פ"ו ע"א] שדה זו שמשכנתי לכשאפדינה תיקדש דקדש', משמ' דווק' כשאפדנה, וק' דאמ' בערכין פר' האומ' משקלי [כ"א ע"א] המשכיר בית לחבירו והקדישה, הדר בה מעלה שכר להקדש, ופרי' והיכי דייר בה והא במעילה קאי, אלמ' דלאחר שהשכיר יכול להקדיש. וי"ל יכול להקדיש מה שהבית שוה יותר על דמי השכירות, מ"מ הדר בו מעל, דחלק השוכר והקדש מעורבין יחד, והא דנק' לכשאפדינה לפי שרוצה להקדיש הכל. והא דקאמ' הכא אין בה תפיסת יד מותר, לפי שאין בדעתו על מה שהשכיר ונסתלק ממנו, כיון שאין עתה בידו, ובשעת הנדר לא נתכוון לאוסרו אם אין לו תפיסת יד, אבל אם בפי' אסר לו, אפי' הבית שהשכיר כבר אסור לו ליכנס. א"נ י"ל בהקדש ממש חל, כההיא דערכין, אבל הכא בקונם בעלמ', ואלמוה רבנן לשיעבודי' לשוכר כדאמ' [כתובות ע' ע"א] וכיון דמשעבד לה היכי מצי מדיר לה, וההיא דפר' אע"פ איירי בב"ח, וקדושת דמים לא מפקע מידי שיעבוד, כדאמ' [ערכין כ"ג ע"ב] מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים, והך דפר' אע"פ במשכון, ואם לא יפדנה לא תחזור לעולם, אבל שכירות הדרא ולכן המשכיר יכול להקדיש, ובירושלמי [פסחים פ"ד ה"ט] מחלק בין הקדים שכרו ללא הקדים, דבהקדים שכרו אינו ברשו' המשכיר, ותימ' דשכירות קרקע ניקנה בכסף שטר וחזקה, וזוזי הוא דמסיק ביה, למה תלוי בהקדמה עכ"ל האשרי ומקצ' משיט' מהר"ף. כת' בהג' במיימוני פ"ו דהילכו' נדרים [א] וצ"ע בתו' פר' הפרה בבב' קמ', והור' רבי' שמשון, על קהל שהיה להם תיבה של מעשר, ואסר אחד מהם חלקו, והתיר להם עכ"ל.
